קצת על תדמיתנות

תדמיתנות או תדמנות זה השלב בו הסקיצה של המעצב הופכת להיות בגד ממשי.
בתדמיתנות לומדים איך לשרטט את הגיזרה. זהו השלב שבו לוקחים רעיון תלת מימדי והופכים אותו לדו מימדי על מנת שאחרי זה בתפירה הוא יהפוך להיות שוב תלת מימדי.
בתדמיתנות משרטטים קודם כל גיזרת בסיס – לפי מידות אישיות או לפי מידות תעשייתיות, תלוי בצרכים ובכוונות שלך.

בסטודיו, לפעמים עדין לא מוכנים לצלול לתוך פרוייקט שרטוט ואז עובדים עם גיזרה מוכנה לפי מידות תעשייתיות שכבר קיימת בסטודיו ורק עושים לה התאמה.

גיזרת הבסיס היא הגוף שלנו, לבוש בבגד הכי בסיסי ולא מעוצב. זה עדיין יכול להיות יפה ועדיין אפשר להחליט שזה העיצוב אבל הכוונה היא שלא התערבנו בו בכלל.
בתדמיתנות לומדים איך מפתחים את הגיזרה הזו ומגיעים דרכה ובאמצעותה לעיצוב הספציפי שלנו.
גזרות הבסיס משתנות בהתאם לסוגי הבדים – אריג וסריג ובהתאם למידת ההצמדה לגוף.

ישנם שיטות שונות של תדמיתנות אבל כולן עובדות על אותה לוגיקה.
ישנן שיטות יותר תעשייתיות ולכן גם פחות מדויקות ואולי יותר קלות וישנן שיטות יותר קשות אך גם יותר מדויקות.

גם בתדמיתנות צריך הרבה סבלנות וכדאי לתפור דגם ראשוני – טואל או סקיצה, במיוחד בדגמים יותר מורכבים, מכיון שלרוב קיים פער בין מה שדמיינו לבין מה שיוצא בסוף ונדרש מאיתנו לעשות תיקונים. אולי זה נשמע מאיים אבל זה ממש לא נורא.
אצלי בסטודיו הבנות המציאו מושג חדש – "טואל לביש" כלומר שגם את הדגם הראשוני, על אף בעיותיו, אם הן קיימות, הן תופרות ומכינות ללבישה:)

בסטודיו אני מלמדת תדמיתנות ביחד עם התפירה מכיון שהמטרה היא להביא את התלמיד/ה לכמה שיותר עצמאות.
ישנם מאגרים של גזרות קיימות כמו בורדה, יש ספרים וחוברות למיניהן, אפשר לרכוש גזרות באינטרנט וזה נפלא שזה קיים, אבל בואי נודה בזה – את רוצה לתפור כדי לממש את הרעיונות שלך ולא של מישהו אחר.
בלימוד תדמיתנות רוכשים את כל הכלים על מנת לעשות זאת.